"זהו… התייאשתי. אין לי כח יותר… לא למדינה כאן, ולא לילדים שלי שלא באמת אכפת להם ממני… אני מבקש את עזרתך, תכוון אותי בעזיבת הארץ ומעבר למגורים ברומניה. יש לי דרכון רומני , ואני דובר את השפה היטב. לא חשבתי שבגיל 75 אצטרך לעשות מהלך כזה, אבל מבין שזה עדיף על כל מה שקורה כאן… אני מבקש ממך לעזור לי בכל הדברים הקטנים הקשורים במעבר: קופ"ח, תחבורה ציבורית, פתיחת חשבון בנק, ריהוט הדירה שאני אקנה דרככם, ביטוח רפואי, הכל כולל הכל. אני מבקש ממך, כי אני לא יכול לבקש מילדיי… למרות שעשיתי ונתתי להם כל חיי… ככה זה, תפקידם של הורים הוא רק לתת, אין להם זכות לבקש. ככה זה בחיים. אני מבין… אני אשלם לך כל מה שצריך, אני מבין שאני אגמור את חיי שם ברומניה, זה החלק האחרון שלי. למרות שאני בריא יחסית, אני מבין שלא אחזור משם כבר. או בעצם אחזור , אבל בארון כבר… בכל זאת ארצה להיקבר בארץ. רק תעזור לי על הכל. בבקשה ממך. אני שמעתי דברים טובים עליך, יודע שאני יכול לסמוך במצב כזה רק עליך… "

ואני שואל: יש מה להוסיף? או הכל מובן כבר? האם יש לכם ספק לגבי היקף הליווי שלי עבור הלקוח היקר הזה? תשמעו… חייב להודות, אני כותב את הדברים האלה ונחנק תוך כדי כתיבה.. מודה….

בקיצור, תאחלו לי בהצלחה, יצאנו לדרך יחד, מבטיח לעשות כל שאפשר וגם מה שאי אפשר למענו… אמן והכל יסתדר כמו שאני מצפה… תאחלו לנו בהצלחה ….