עוד צהרון. לא יאומן. 16 ילדים, כמעט כולם קבועים. הכנסות יפות, כמעט 20 אלף שח. מוניטין של שנים, אוכל נקי, ים של חום ואהבה, שמה של בעל הצהרון הולך לפניה, אבל לצערה זה לא מספיק…. והנה, אחרי שנים על גבי שנים היא נשברת ומחליטה להרים ידיים ולוותר… אין לה כוחות יותר, זה כבד. כבר לא מצליחה לעקוב, לא מצליחה להבין, לא מצליחה לעמוד בעומסים. קשה לה…. (איך לא?) נמאס לה מהמתח, מהדאגה. נמאס לה לא לישון בלילה… נמאס מהחובות, נמאס לה להתנהל בצורה לא נכונה, והיא מבינה שהיא מתנהלת לא נכון. פשוט נמאס… ואז, ממש לפני שהיא כבר מתכננת לגשת להודיע על סגירת העסק, היא משוחחת עם מכרה שממליצה לה לעשות שיחה טלפונית איתי….