המספר הזה מרתיע ומאתגר! לא אשקר, כשסיימנו מפגש אפיון עסקי ונחשפתי לנתון המסכם הזה עברה לי בראש המחשבה שאין מצב, אני לא נכנס לתהליך עם הלקוח הזה. זה אבוד כבר. אבל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מוותר עד שאני שומע לאאאאא מכל כיוון אפשרי. כמו אמונה כזו שיש לי שאומרת שאם הלקוח הזה הגיע אליי, זה סימן! שלא סתם הגיע דווקא אליי מתוך אלפי יועצים עסקיים. הרי ברור שכל יועץ אחר היה מוותר עוד לפני שמנסה. ידוע שאין מקריות בעולם הזה, נכון? אם כך, איזו זכות יש לי בכלל לסרב? הרי אם יש סיכוי ולו קטן ביותר להציל את העסק הז ואת המשפחה שעומדת מאחוריו, אז מי אני בכלל שאפקפק?

הזוג הגיע למפגש שבור, חסר אמונה שעוד אפשר להציל את המצב. בסוף מפגש אפיון עסקי שעשינו הם כבר ראו בדמיון את הרגע שבו הם הולכים למכור את הדירה שלהם, כדי לשלם את החובות, ואיך הם סוגרים את העסק. הדוחות של העסק הפסדיים, יש קושי ממשי בנושא התזרים, ואף גוף לא מוכן לתת אשראי. הבעל תפס את הראש שלו בידיים כשכל השנים האחרונות רצות לו מול העיניים, האישה פרצה בבכי קורע. הגיוני שכך. הרגעתי אותם. הסברתי מה אפשר לעשות. הדגשתי שאצטרך כמה ימים כדי לנסות להשיג הלוואות מרכזות, וכן שלא בטוח שאצליח בגלל הנתונים וסך החוב. נפרדנו לשלום כשהם אוחזים במפגש הזה כמו נשימתם האחרונה. אחרי 3 ימים צלצלתי לבשר שהצלחתי להשיג להם מימון לסילוק 80% מהחובות, וסיכמנו על תהליך ליווי עסקי + פיננסי למשך שנה קדימה. חלפו חודשיים, התוצאות מדהימות! אמנם יש עוד הרבה עבודה, אבל כבר רואים את שינוי המגמה ואת הדרך להצלחה. שליחות, כבר אמרנו?